<h1>ראבי"ה סימן תתקפ"ח</h1>
<h2>דף טז.</h2>
תנן התם [ספ"ח דטהרות] הנצוק והקטפרס אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה. וא"ת האיך טובלין בנהרות הלא קטפרס הן דרך ירידתן. ואין לומר דקטפרס חיבור לא הוי, אבל קטפרס גופיה כל רוחב הנהר שכנגד גופו טובלין בו דאין צריך חיבור דבקטפרס גופיה איכא כשיעור מ' סאין ויותר, דליתה דהא כל מלא נימא דמים ברוחב הנהר הוי קטפרס ואפילו מה שכנגד גופו צריך לחבר זה לזה. ואכתי קשיא [הא] (דא)קטפרס לא הוי חיבור. ושמעתי מרבותי' דהא דקטפרס אינו חיבור היינו לעניין לטבול למעלה מן הקטפרס אבל למטה שפיר דמי. וראיי' מדאמרינן בפרק אין דורשין בעריות בסופו [חגיגה י"ט ע"א] ג' גממיות בנחל התחתונה והעליונה של (כ"ב) [כ' כ'] סאה והאמצעית של מ' סאין וחרדלית של גשמים עוברת ביניהן וכו', ומשמע התם דבין ר' מאיר ובין ר' יהודה מודין דמטבילין בתחתונה אבל בעליונה פליגי, וטעמא משום שסוף המים לרדת שם כולם. הילכך נהרות שלנו בכל מקום שאנו טובלין הוי הוא למטה ששם יורדים המים. ותימה לי מאי שנא דבקטפרס ליכא מאן דפליג דלא הוי חיבור וגבי חרדלית פליגי אעליונה. אלא בעל כרחיך קטפרס גרוע מחרדלית דקטפריס הוא שיורד מן ההר אבל גבי ג' גממיות אינו משופע כל כך הילכך עדיף. הילכך אומר אני שמזה הטעם נמי יש לדחות דליכא ראייה מהתם לטבול גבי קטפרס אפילו בתחתונה. ורבינו תם פירש דאין קרוי קטפרס אלא קטפרס הכלין מימיו. דכיון דסופו לא הוי חיבור תחילתו נמי לא שנא אבל הנהרים שלנו הם שבים ללכת ואינם פוסקים לעולם וכשירים. ובפ' כהן גדול ונזיר [נזיר נ' ע"א] מייתי התם כל הנצוק טהור וכו' עד דבעי יש נצוק באוכלין או לא וכו' (ופשיטא ליה החמוהו באור טמא) ת"ש חלב המת שהוא שלם והתיכו טמא היה מפורר והתיכו טהור וכו' יש לפרש דמנצוק אנצוק קא פשיט שמחובר רק בצד אחד במחבת ואפי' אם הוא קטפרס הוא פוסק כשישליך לחוץ. ושוב ראיתי תשובת ר"ת [ס' הישר חלק התשו' סי' ס"ג] והנה לשונו. אשר שאלת בחגיגה שלש גממיות בנחל, והוקשית מה הוצרכנו לאמצעית שלימה, עד שאתה שואלני מה הוצרכנו לאמצעית שלימה היה לך להקשות איך עלתה לה טבילה בשתים החיצונות, הא אמרינן הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה. וטהרה היינו עירוב מקוואות. אלא אותה שאתה שואל עליו למה הוצרכה היא הנותנת כח לעשות חיל, דקטפרס לא הוי חיבור אלא א"כ אתי מתוך מ' וממקוה טהרה. וקטפרס היינו חרדלית דאינן מטהרין בזוחלין ולא מחברין בזוחלין כשבזה עשרים ובזה עשרים. וחרדלית לא הוי חיבור. אבל כשבזה ארבעים ובזה עשרים חרדלית מחברתן ובלבד שלא יטבול בחרדלית גופה. ובשתי גממיות דמ' וכ' סגי, אלא שלש נקט משום עליונה ותחתונה. תדע דבסיפא דהך מתני' [תוספתא דמקואות פ"ג סה"ל] קתני וחכמים אומרים אין מטבילין אלא בשל ארבעים. ומה שפירש רבינו זקיני בע"ז [ע"ב ע"א ד"ה ולא] גבי קטפרס בזה ארבעים ובזה עשרים וקטפרס מחברן, לפום חורפיה לא עיין בה דהוה ליה לפרש בזה עשרים ובזה עשרים. ואם באנו להעמיד דבריו ולומר דבדרבנן פריש, לא יתכן, חדא דאינה נזכרת בתלמוד ואע"פ שראוייה למה שפירשתי לא הוה ליה לפרושי עלה אלא א"כ מזכירה. ועוד דהך מתני' דהנצוק והקטפרס בעל כורחי' מוקמינן כר' יהודה בגיטין [ט"ז ע"א] מדדייק לה טופח על מנת להטפיח. נצוק חיבור נמי מפרישנא בתרי גווני. נצוק אינו חיבור למקוה שכל עומת שבא כן ילך. אבל אם סוף המקוה להתמלאות על ידי נצוק עד מ' סאין כגון רגליו של הראשון נוגעת במים וסופו להתמלאות ע"י, חיבור. דכולה כר' יהודה היא כדאמרי' בפ' (כל) [המביא] הגט תניינא [ט"ז ע"ב]. עד כאן יסודו.
תנן [פ"ו מ"ז] עירוב מקוואות כשפופרת הנוד וכו'. נ"ל דאם יש נקבים הרבה דקים מצטרפין לשפופרת הנוד. דתנן בפרק (ז') [ו'] דמקוואות [מ"ה] השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהן אלא א"כ היו נקובות כשפופרת הנוד וכו' עד אם היה שק או קופה מטבילין בהן כמו שהן מפני שהמים מעורבין בהן. וסל וקופה חד עניינא להן והוי חיבור. ואין לומר דהתם מיירי דשקועין בים והמים צפין על גבן, דא"כ אפילו שידה ותיבה נמי לא ליבעי, כדאמרינן בההיא משנה [שם מ"ט] כותל שבין שתי מקוואות נסדק וכו' עד ועל רום כקליפות השום על רוחב כשפופרת הנוד. ונראה דה"פ, על רום, פירוש אם למעלה צפין המים, אפילו כקליפת השום, והיינו נמי שיעור טופח על מנת להטפיח. ותו תנן בפרק [ה'] דפרה [מ"ח] שתי שקתות שבאבן אחת קידש את אחת מהן המים שבשנייה אינן מקודשין ואם היו נקובין זו לזו כשפופרת הנוד או שהמים צפין על גביהן אפילו כקליפת השום קידש אחת מהן מים שבשנייה מקודשת. אלמא אפילו בשידה תיבה כי האי גוונא מהני. אלא ע"כ כשאינן שקועין אלא מקצתן. ולא שנא שקועין מקצתן ולא שנא אם אינו משוקע כלל הוי חיבור. דבכל מקום שמועיל חיבור שפופרת הנוד הוי חיבור נמי ריבוי נקבים דקים. ומיהו כדי לבטל מתורת מים שאובין צריך שיהא שקוע. דאע"ג דהוי חיבור בעינן שיבטל מתורת כלי, דבכלי לא מהני חיבור כי האי אם לא יהיה בטל מתורת כלי [ואי] לא הוו מים שאובין. וראייה מים שעשה [שלמה] שהיה מחובר לעין עיטם ומוקי לה בפרק אמר להם הממונה בירושלמי [פ"ג דיומא ה"ח] (מוקי לה) דנקובין היו רגלי השוורים כמוציא רימון. ואע"פ שיש להשיב מפרק חומר בקודש בתחילה [כ' ע"ב], התם נמי מיירי כששקוע הכלי במה שמטבילין מחטין וצינורות, אבל אי לא שקוע לא מהני חיבור להכי כמו שפסק מורי אבי (להאריך) [והאריך] וכו'. ואי קשיא דבריש פרק חומר בקודש [חגיגה כ"ב ע"א] גרסינן מאי איכא בין רבא לר' אילא איכא בינייהו סל וגרגותני שמלאן כלים והטבילן וכו' עד לרבא סל וגרגותני שאין בפיהן כשפופרת הנוד ליכא. וה"ג רש"י ופירש שכולן רחבים למעלה ולא שייך בה למיגזר גזירה שמא יטביל בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד. אלמא משמע דאפילו בסל וגרגותני בעינן כשפופרת הנוד. וידעתי כי מה שפירש כן משום דגרסינן התם [ב]ההיא (ב)שמעת' אמר רבא מקוה שחלקו בסל וגרגותני הטובל שם לא עלתה לו טבילה דהא ארעא חלחולי מחלחלא ובעינן עד דאיכא מ' במקום אחד, אלמא דלא מהני הנך נקבים לחבור. ואומר אני דליתה, דתיקשי להו ממתני' [פ"ו מ"ה] משק וקופה. אלא הכי מצא' בכל הספרים ישנים, לר' אילא איכא לרבא ליכא, ולא גרסינן טפי. ופי' לרבא ליכא משום דעדיף טפי כשפופרת הנוד דליכא למגזר כלל דאפילו אם אין בסל כשפופרת הנוד המים מעורבים שפיר ואפילו לקודש. וחיבור לא מהני אלא כשהאחד מן המקוואות שלם והשני חסר. וכן פי' רש"י בחגיגה לפי דרכו. אבל אם שניהם חסירות ובין שניהן יש מקוה שלם והן מחוברין אפילו כשפופרת הנוד לא מהני הך חיבור ואין מטבילין בשניהן. והיינו טעמא גבי מקוה שחלקו בסל וגרגותני דלא עלתה לו טבילה דהתם מיירי כשאין באחד מהן מקוה שלם. ובכל ההיא משנה דמקוואות לא איירי בשני מקוואות חסירים ודוק ותשכח. ורבינו יב"א מסופק בשנים חסירין אי מהני חיבור או לא בתוספת' חגיגה. ואע"ג דמוכח למילת' התם דהא ארעא חלחולי מחלחלא וכו', והתם איכא נהרות גדולים ועצומים טובא בעולם ובעינן מ' סאה במקום אחד ולא מהני חיבור דידהו אע"ג דשלם ועל ידי חלחולי, (ש)אומר אני דהמפרש כן אינו אלא מן המתמיהים, דאם נהר אחד בבבל ויהיה מקוה אחד בארץ ישראל או בסוף העולם (ודיקדק) [ידקדק] התלמוד (על ידי חיבור') דיהיה חיבור על ידי חלחולי, ודבר הנראה לעינים הוא דאם ירחיק מן הנהר לחפור אפילו רביע מיל שאין שם אפילו טיפת מים ולא חילחול, ודבר זה יש להבין מן המרתפות ושאר חפירות. אלא ה"פ, דהא ארעא חלחולי מחלחלא, כשחופר כשסומך זה לזה ב' חפירות או ג' שכולם חסירים בכדי שאנו רואין שדרך החילחול מפעפע, ואפ"ה קיימא [לן] דלא מהני זה לזה כיון שכולם חסירים. כדתנן בפ' (ד') [ו'] [ד]מקוואות [מ"ג] שלשה מקוואות בזו עשרים סאה ובזו עשרים ובזו עשרים סאין מים שאובין והשיאובין מן הצד וירדו ג' וטבלו ונתערבו המקוואות טהורין והטובלין טהורין. פירוש ע"י שנכנסו הטובלין עלו ויצאו המים ונתערבו הוי חיבור וטהורים. אבל אם שאובין באמצע קתני סיפא דלא מהני מה שמתחברין על ידי מים שאובין. והתם משמע אפילו סמוכין הרבה בכדי חילחול, מדלא קא מפליג ותני בדידה. ואפ"ה לא מהני חלחול אם לא יתערב ממש מלמעלה בטופח על מנת להטפיח לכל הפחות דהיינו אפילו כקליפת השום. והתם בחסרים מיירי ואההיא קאי דהא ארעא חלחולי וכו'. אבל אם היה חופר אצל הנהר (שלם) בכדי שאנו רואין החילחול או אצל מקוה שלם, כי האי גוונא נ"ל דהוי חיבור החילחול. וכן בסל וגרגותני אם חלקו ואחד שלם והאחר חסר, נ"ל דהוי חיבור וראייה מההיא דשק וקופה כדפרישית. אבי העזרי.
